פסק-דין בתיק בר"ע 3191/07

1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט גרינברגר), בעניין רצונו של המבקש למחזר משכנתא על נכס שהיה בבעלות הצדדים בתחילת ההליכים בתיק, ונטען כי הועבר למבקש, אולם בלא ששילם תמורתו למשיבה.

2. כן בפניי בקשה, אף היא מטעם המבקש, לתיקון פרוטוקול הדיון שנערך בפניי. הבקשה היא רבת סעיפים, ומכילה, למעשה תוספות של טיעונים שלמים לפרוטוקול.

3. אקדים, ואתייחס תחילה לבקשה לתיקון פרוטוקול (בש"א 7419/07). לאחר שעיינתי בה, נחה דעתי כי דינה להידחות. הגם שעקבתי במהלך הדיון אחר הקלדנית, לעיתים קורות טעויות ונשמט דבר מה. אולם, קלדנית איננה מקליטה, והיא מביאה את עיקרי הדברים, כפי שמורה לה השופט. לא מצאתי כי הפרוטוקול איננו משקף את ששמעתי בדיון, ונראה לי כי הבקשה היא טרדנית ואף קנטרנית, ודינה להידחות, ולעניין זה, מקובלת עליי תשובת המשיבה מיום 5.11.07.

4. באשר לבקשה העיקרית (בר"ע 3191/07), מבוקש בה כי אבטל שתי החלטות עוקבות שנתן השופט גרינברגר באותו נושא, וכן אורה על מתן אפשרות תגובה למבקש, בניגוד להחלטת השופט גרינברגר.

בכל ההחלטות הללו, מצאתי כי מן הראוי שלא להתערב.

5. עיון בתיק  מעלה כי ההחלטות הינן סבירות, ונראה כי הן נובעות באופן הגיוני מן התיק וההתנהלות הכללית בו. יש מקום להבטיח קיום חיובי מזונות, בעיקר כשזכאי המזונות הם ילדים קטנים, ובמיוחד נוכח עוצמתו הרבה של הסכסוך. בנסיבות כאלה, חובו של האב לזון את ילדיו איננו מתבטא בסכום מבוטל, ומן הראוי להבטיחו לטובת הילדים.

טענת המבקש כאילו מעצם היותו עורך דין חזקה כי יעמוד בהתחייבויותיו המשפטיות, אין בה כדי להצדיק חריג לכלל לפיו יש להבטיח את מזונות הילדים. הדבר נכון כפל כפליים באשר המשיבה טרם קיבלה דבר מן הרכוש המשותף, ועל כן נאלצת היא לשלם דמי שכירות חודשיים לצורך מדור, לה ולילדים.

6. לא מצאתי כי המבקש העלה בבקשתו בפניי טענה כלשהי שלא נדונה, בין במפורש ובין במשתמע, בבית המשפט לענייני משפחה, והוכרעה שם. גם מנימוק זה לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטות של בית משפט קמא, אשר משקפות את הדין, ואת הצורך להבטיח את מזונות הילדים, כאמור לעיל.

7. לבסוף, לא אוכל שלא להתייחס לנתון הבא: המשיבה צרפה לתגובתה מכתב חתום על ידי המבקש (נספח לסעיף 6.10 לטענותיה, מכתב מיום 10.6.01), בו הוא מציין את הדברים הבאים (סעיף 3 למכתב):

"לידיעתך: אני אמשיך לייצג את עצמי בכל הערכאות, ולכן לא נגרמות לי יותר עלויות, לבד מאבדן שעות עבודה. במסגרת הייצוג הזה אני אקבע את רוחב ההתדיינות, ואדבר ככל שאני מוצא לנכון...".

  ובהמשך אותו מכתב (סעיף 4):

"אם תמשיכי בקו שאת נוקטת, הסכסוך לא יסתיים מהר - ואולי לא יסתיים בכלל".

8.         על מכתב זה ניתן לומר, ללא כחל וסרק , כי המבקש הינו בגדר " נאה דורש ונאה מקיים". יימצאו אנשים רבים, אשר יחלקו על כך כי הבטחה זו של המבקש, "נאה" היא. אך על כל פנים, התמונה העולה מן התיק היא, כי המבקש מדבר ועושה, מבטיח ומקיים. אכן, לאורך השנים, כפי שמציינת המשיבה בסעיף 1.3 לתשובתה, " הוגשו על ידי המבקש עשרות הליכים משפטיים שונים, בערכאות שונות". נתון זה, לא הוכחש על ידי המבקש, לא בטיעונו הארוך בעל פה, ואף לא בבקשתו לתיקון הפרוטוקול.

9.         ההליכים בין הצדדים מתנהלים זו השנה השביעית, תוך שהמבקש מכביר בקשות, אפילו בנושא ממוקד של המרת משכנתא,  כפי שאף עולה מהחלטות בית המשפט קמא (ראה, למשל, ההחלטות מהתאריכים: 19.3.07; 23.2.07; 9.5.06; 15.1.04).

10.       זאת ועוד, מן התיק מתברר כי המבקש מתגורר, למעשה, בבית בני הזוג, בלא שהוא משלם למשיבה את חלקה בנכס או דמי שכירות ראויים.  לפיכך, נדמה כי יש לו עניין מיוחד בהתמשכות ההליכים, לא רק במישור האישי, אלא גם בזה הכלכלי.

            על כל פנים, אינני יכול להימלט מן התחושה כי המצב הקיים מנוצל על ידי המבקש, לתועלתו, ביודעו היטב כי כל יום שעובר גורם קשיים כלכליים למשיבה, והדבר, כפי שנראה על פני הדברים, אינו מטריד אותו, ויכול ואף יימצא מי שיאמר כי הדבר גורם לו תחושת סיפוק של נקמה. אינני פסיכולוג, ואין בכוונתי להתעמק מדוע כך נוהג המבקש, אך בעיני המשקיף האובייקטיבי מן הצד, נוצר הרושם כי מי שנתונה בעין הסערה, ונאלצת לנהל משפטים, חדשות לבקרים, היא המשיבה, והיא המקופחת, ולא המבקש, כפי שניסה לשכנעני, הן בכתב, הן בעל פה, ובמיוחד בתוספות הרבות הכלולות בבקשתו לתיקון הפרוטוקול.

11.       אני מציע לצדדים, כמקובל בתיקי משפחה, לשוב ולשקול את טובתם האישית ואת טובת ילדיהם, כנגד "הסיפוק" שבניגוח הצד השני באמצעות ערכאות משפטיות.  מנסיוני העשיר, רואה אני צורך להמליץ להם לפעול לסיומו המהיר של ההליך, דבר שיאיץ את תהליך ההחלמה של הילדים, בפרט, ובני הזוג, בכלל, ויאפשר לצדדים,  לפתוח בחיים חדשים.

            גם אם לא יקבלו זאת הצדדים היום, אני חושש כי בעוד מספר חודשים או שנים, כאשר יתבוננו לאחור, יגיעו למסקנה כי יכלו הם להגיע לתוצאה דומה, שנים רבות קודם לכן, וכידוע, אין אפשרות להחזיר את גלגל הזמן אחורנית, והמאמץ והמשאבים הנפשיים שהוקדשו להליכים הממושכים, הוצאו, בפועל, לשווא, ולא ניתן יהיה להשיבם.

12.       נוכח הנסיבות החמורות המתגלות בתיק זה, והגם שמדובר בהליך בענייני משפחה והמשיבה אינה מיוצגת, מצאתי לנכון לפסוק הוצאות לחובת המבקש, זאת הן כיוון שניכר כי המשיבה השקיעה מאמץ וזמן לעריכת תגובתה (הן בבר"ע והן בבש"א), והן נוכח היות שתי הבקשות  מיותרות לחלוטין.